כשהיינו ילדים בלול, המופיליה לא היתה בעיה גדולה. מעת לעת היו פה ושם דימומים אבל בגלל שכמעט תמיד שכבנו ולא זזנו הרבה, לא היתה אפשרות להיפגע או להיפצע באופן חמור.		כאשר גדלנו מעט, נעשינו זריזים יותר וקלי תנועה. דימומים הופיעו לעיתים קרובות יותר, בעיקר במפרקים. זה קרה בגלל שהלכנו ורצנו ועקב כך הלחץ על המפרקים גבר ונעשה כבד יותר.
לאחרונה הסבירו לי הרופאים איך נראה מפרק ואיך הוא פועל. אמרו לי שפרק זה באמת מנגנון מופלא. ממש מזכיר מכונה משוכללת. בתנאים רגילים מפרק לא דורש שום פעולות שימור ואחזקה. פשוט פועל כל הזמן כמו שצריך כמו נמלה חרוצה. לא צריך לעשות דבר עד שקורית תקלה. אבל על מנת שהמפרק יפעל באופן תקין- עליו להיות בריא.		אצלנו חולי ההמופיליה כל פרק הוא בסיכון לדמם. הדימומים הרבים ביותר מתרחשים בברכיים, מרפקים, מפרקים שסובלים מזעזועים וקפיצות כמו שורשי כף היד, כתפיים, מותניים, באותו הסדר. אחרי הדימום הראשון במפרק, הוא פגיע, ורגיש יותר לדימומים נוספים.

עמוד 5