המאמר	כותב / מקור	תאריך
לידתה של תרופת נובו-סבן	beOk	אפריל 2008
נובו-סבן: "תרופת הפיגועים" שהצילה 150 ישראלים	איתי גל / כתבה שהתפרסמה ב-15.9.05 ב-ynet	ספטמבר 2005
טיפול בפקטור 7 רקומביננטי משופעל לעצירת דימומים חמורים	מהרצאת פרופ' מרטינוביץ / סיכם * חיים וייסמן / עלים 14	פברואר 2004
לא ימותו מפצעיהם אורי מרטינוביץ על שיטה חדשנית אותה פיתח כדי להציל חיי חיילים	אורי מרטינוביץ / עלים 11	ספטמבר 2001

נובו-סבן: "תרופת הפיגועים", שהצילה 150 ישראלים - פורסם ב-15.9.2005 08:58 ב-ynet

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3140775,00.html

התרופה המהפכנית "נובו-סבן" המכילה מרכיב של מערכת הקרישה, שימשה עד לא מכבר רק לטיפול בחולים הסובלים מהמופיליה. בשנים האחרונות נתגלה כי התרופה עוצרת גם דימומים עזים. עד כה הצילה התרופה, שזכתה לכינוי "תרופת הפיגועים", את חייהם של למעלה מ-150 פצועים בפיגועים, תאונות, יולדות ומנותחים. ישראל היא המדינה הראשונה בעולם בה אושר השימוש בתרופה במקרי חירום
איתי גל (15.09.05, 08:58)

פרופ' אורי מרטינוביץ, רופא ישראלי, היה הראשון שמצא כי התרופה "נובו-סבן" ששימשה לטיפול במחלות קרישה, יעילה לעצירת דימומים ולהצלת חיים, כאשר הפצועים מצויים בסכנת מוות. ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שמשרד הבריאות שלה אישר להשתמש בתרופה במקרי חירום. עד כה ניצלו בישראל חייהם של למעלה מ-150 פצועים שנפצעו בפיגועים, תאונות, או שדיממו במהלך ניתוחים ולידות.

 

נובו-סבן, פותחה על ידי חברת נובו – נורדיסק הדנית בהנדסה גנטית

 

נובו-סבן. מהמופיליה לשדה הקרב

בשנות ה-80 ושימשה עד לפני כשנתיים, אך ורק לטיפול בבעיות הקרישה של חולי המופיליה. בעולם הרפואה חששו עד כה לנסות את התרופה בשל הסברה שהיא תגרום לקרישת דם בכל הגוף, אולם פרופ' מרטינוביץ' מהמרכז הרפואי שיבא בתל השומר, טוען זמן רב, כי סיכון כזה הוא מזערי או שאינו קיים.

 

בישראל הורשו רופאים צבאיים להשתמש בנובו-סבן לטיפול קריטי בשטח ולצמצם בכך את האפשרות של מוות בשל אובדן דם בדרך לבית החולים. הפצוע הראשון בעולם שטופל באמצעות הנובו-סבן, היה אלעד אהרון, חייל צה"ל בשירות סדיר, שנפגע לפני כשנה וחצי מכדור בבטנו, סבל מדימום בלתי ניתן לעצירה ולמעשה גסס למוות.

 

בשלב זה החליטו פרופ' מרטינוביץ' וד"ר גילי קנת מהמרכז הארצי להמופיליה בתל השומר להזריק את התרופה לחייל. הפעולה הצליחה, הדימום פסק וחייו של החייל ניצלו ברגע האחרון. דיווח על המקרה עורר התרגשות רבה בחברה המפתחת ומכאן החל הכדור להתגלגל.

 

חייה של החיילת מוניק גולדווסר, בת 19 מאשקלון, שנפצעה אנושות בפיגוע חבלני באזור ניצלו תודות לשימוש בנובו-סבן. מוניק סבלה משברים באגן ומקרעים רבים בכלי דם, כולל העורק הראשי ברגל שמאל. הדימום המסיבי לא איפשר לאתר את כלי הדם הפגועים באגן ובמפשעה וסכנה ממשית נשקפה לחייה. בניסיון אחרון להצילה עשה פרופ' מרטינוביץ' שימוש בנובו-סבן וחייה אכן ניצלו.

 

מוטי גלסטר (46) נפצע בפיגוע ירי סמוך לירושלים. הקליע פגע בגלסטר באזור האגן, עבר את האגן תוך שהוא מסב נזק גדול לאיברים פנימיים וכלי דם עבר לרגל הימנית ונשאר תקוע שם. במשך חודש ימים נלחמו הרופאים על חייו: הוא עבר שלושה ניתוחים בבטנו, סבל מסיבוכים רבים כתוצאה מהטראומה ופעמיים בוצע בו היפוך קצב לב משום שליבו פרפר.

 

במשך כחודש קיבל גלסטר כ- 70 מנות דם ומנות נוספות של מוצרי דם. הדימום הלך והתחזק והאפשרות האחרונה שהסתמנה כדי להציל את חייו היתה מתן הנובו-סבן. גלסטר נותח ובעת הניתוח ניתנה לו התרופה. הדימום שהיה פסק מיד.

 

גם דורית ג'מוס חייבת את חייה לפרופ' מרטינוביץ ותגלית הנובו-סבן. ג'מוס נפלה מחלון ביתה בקומה הרביעית וסבלה מפגיעות פנימיות רב מערכתיות ומדימום בלתי נשלט. ג'מוס עברה החייאה ממושכת שלוותה בדימומים רבים. פרופ' מרטינוביץ שהזריק לגופה את עירוי הנובו-סבן, הביא להפסקת הדימומים, ולהצלת חייה.

 

 

במרכז הרפואי "ברזילי" שבאשקלון נרשם המקרה הראשון בעולם, שבו תודות לשימוש בתרופה, ניצלו חייה של יולדת בת 37, שהיתה בהריון רביעי עם תאומים. הניתוח הקיסרי שעברה הסתבך על ידי דמם בלתי נשלט, שנבע בין השאר מקריסת מערכת הקרישה שלה.

 

על אף הניסיונות הנואשים שעשו הרופאים לעצירת הדימום, ושכללו ניתוחים חוזרים ומתן גורמי קרישה המשיכה היולדת לצרוך עשרות מנות דם ונשקפה סכנה לחייה. בהתייעצות עם פרופ' מרטינוביץ ובהסכמת המשפחה ניתנו ליולדת שתי מנות של התרופה, הדמם פסק מיד ומצבה התייצב.

 

לאחרונה נמצא כי הנובו-סבן מציל גם את חייהם של אלה שלקו בשבץ מוחי מדמם. מחקרים מהשנים האחרונות גילו כי בכוחה של התרופה לעצור את הדימום התוך מוחי תוך זמן קצר, ובכך למנוע פגיעה תמידית ברקמת המוח. חייהם של עשרות חולים ניצלו הודות לטיפול בתרופה. תוצאות הטיפול בתרופה המהפכנית הוצגו השבוע בכנס הישראלי של איגוד הטראומה.

 

(15.09.05, 08:58)

תגובת פרופ' מרטינוביץ לכתבה כפי שפורסמה באתר ynet:

			35.  הצלחות וכשלונות ותשובות לשאלות   בהחלט היו כשלונות ,אין תרופה ללא כשלונות.. סה"כ כ75% הפסיקו לדמם בתוך מספר דקות ונתון זה אושר בפרסומים רבים אחרים מהעולם . ההותרות בחיים בעולם נעה בין 30-70% (אצלנו כ60%) הסיבה העיקרית לכשלון הינה מתן מאוחר של התרופה לאחר שהפצועים היו זמן רב במצב של הלם וקיבלו עשרות מנות דם וכבר אינם ברי הצלה. הנושא אכן לא חדש,כפי שהעיר אחד הקןראים-המקרה הראשון (אלעד) ארע כבר ב1999 אך הסיכום של המקרים בארץ יחד עם הנחיות לטיפול שגיבשנו עם צה"ל,צבא ארה"ב, משרד הבריאות וכל האיגודיים המקצועיים של ההסתדרות הרפואית -פורסםו רק השנה.התפתחות חשובה נוספת שהתרחשה השנה הינה סיכום מחקר רב מרכזי שהראה כי התכשיר מוריד בצורה משמעעותית ביותר תמותה ונכות מדמם מוחי.צבא אר"ב סיכם לאחרונה את נסיונו בעירק שם טופלו מעל 400 פצועים שכמחציתם ניצלה.בנוסף טופלו בהצלחה בארץ ובעולם חולים רבים שסבלו מדמם מסכן חיים אחרי ניתוחים אן עקב מחלות שונות ,נשים שדיממו בעקבות לידה ועוד . אני לא אחראי לפרסום ולא ידעתי עליו מראש, אבל חשוב לדעתי לפרסם הנושא שוב ושוב (לא צריך את השמות בכל פעם רק עובדות) כי עדיין ישנם מקרים רבים בהם הרופאים אינם ערים לכך או נזכרים מאוחר מידי. חשוב גם כי הציבור ידע על כך כדי שידע לדרוש את זכויותיו... העלות אכן גבוהה יחסית ומהווה נטל כבד על בתי החולים (בממוצע 7000 דולר לפצוע ) ולכן חשוב לתת בצורה מבוקרת ובזמן הנכון. ראוי לציין כי צה"ל היה הצבא הראשון שהכניס את התכשיר לשימוש עוד ב 1999 (עפי החלטת הקרפר דאז פרופ' אריה אלדד) והקדים בכך את כל הצבאות במספר שנים .עדיין רוב הצבאות לא משתמשים בתרופה כלל כאשר בצה"ל אנו דנים יחד עם צבא ארה"ב והצבא הבריטי על מתן טיפול מונע במצבים מסוימים בהם סיכויי ההפגעות גבוהים במיוחד. לציין כי הביטוח הלאומי מממן התרופה לנפגעי פעולות איבה .ראוי היה כי חברות הביטוח המבטחות נפגעי תאונות דרכים יממנו גם טיפול זה,אזי פצועים רבים יותר היו זוכים לקבל התכשיר. לגבי הערתו של אחד הקוראים על הפרת סודיות רפואית-אני בטוח שהכתב קיבל (כמקובל) את הסכמת האנשים-כדאי שהוא יגיב על כך   מרטינוביץ אורי ,   בי"ח שיבא   (18.09.05) martinur@bezeqint.net

			36.  נובוסבן ומחקר בבע""ח   הכנסת בנובוסבן לשימוש לא היתה שיגעון של רגע . מרגע שהעלינו את הרעיון השקענו חודשים של עבודה מאומצת, בהם למדנו כל מה שנעשה ונכתב על דימומים בפציעות ובמצבים אחרים (ואנחנו מומחים לבעיות קרישה) ,למדנו על מנגנוני הפעולה של תרופה זו,בדקנו את המקרים שטופלו בה (אלפי חולי המופיליה ומחלות קרישה אחרות ).למדנו את מנגנוני ההפרעה בקרישה בעת פציעה (תתפלאו כמה הידע היה דל ומוטעה בשלב הזה) ותכננו ניסויים במודל של חזירים עם פציעה קשה -יחד עם צבא ארה"ב וצה"ל. הנסיויים בחייות היו הכרחיים כדי לודא שהתרופה לא גורמת לסתימות נרחבות בכלי הדם ובהחלט היה מקום לחשש כזה .(הכלל בבסיסי ברפואה הוא קודם כל לא לגרום נזק-וזה עוד לפני שמדברים על עזרה) . המקרה הראשון של אלעד התרחש עוד לפני שהספקנו לבצע את ניסויי הבטיחות בחזירים .אלעד נטה למות ולא היה מה להפסיד (חוץ אולי מרשיון הרופא שלי אילו התרופה היתה הורגת אותו) כמובן שהמקרה של אלעד זרז את כל התהליכים והמחקר בוצע תוך מספר ימים... מאז בוצעו מחקרים רבים בבעלי חיים אולם תוצאותיהם יותר משמשות לתכנון מחקרים בבני אדם ואינן מספקות הוכחות חד משמעיות לבטיחות ויעילות באנשים .לא ניתן לרשום את התרופה ללא ניסויים באנשים   פרופ' אורי מרטינוביץ ,  בי"ח שיבא   (18.09.05)